למה להגשים חלומות זה דבר כואב?
החלומות שלנו, החזונות, מגיעים מעולם הרוח.
זה אומר שהם נמצאים במימד מאוד מאוורר של המציאות.
הם נמצאים ברובד אמורפי בו אנו יכולים ליצור ולדמיין כל מה שבא לנו.
להזיז הרים, לרכב על דרקונים, להצמיח פרחים, לאכול פירות עסיסיים ולהיות פיות עם כנפי נשרים.
זה רובד בקיום שמאוד נעים וקל להתקיים בו.
עולם של דמיון וחלימה, עולם של רוח.
הגשמה משורש ג.ש.מ. משמע, גשמי.
הרובד הגשמי הוא רובד דחוס. זו המציאות שבה אנו חיים.
כאן הגוף שלנו, המזון שלנו, הקיום הפיזי שהוא המלבוש שבאנו איתו לעולם הזה. כאן אנו מתקיימים.
העולם הגשמי הוא עולם דחוס, עמוס, מלא במלא, יופי פריחה שפע, כאב עצב הכחשה.
זה הרובד שלרובינו פחות נעים לשהות בו בד"כ.
אבל מה לעשות שככה הנשמה שלנו בחרה להתקיים, להתגשם, להגשים את עצמה?
אז אנחנו בעצם מבינים שכדי להגשים חלום צריך להוריד אותו מהרובד הרוחני והמאוורר, אל הרובד הפיזי הדחוס.
אז מה צריך בשביל זה?
צינור.
צינור נקי, איתן, רחב, מטופל, מתוחזק.
באהבה, בהתמדה, בחמלה ובהרבה כוח חיים.
כגודל החלום – כך איכות הצינור.
מאיפה משיגים צינור שכזה?
כאן האני נכנס לתמונה.
אני היא הצינור של עצמי להגשמת החלום שלי.
ואתם הצינור של עצמיכם.
אני הצינור דרכו החזון שלי יכול לרדת למציאות.
פשוט, לא?
זה אחד הדברים הבסיסיים שהנשמה שלנו באה לעשות כאן בעולם.
להוריד מהעליונים לתחתונים. ולהעלות מהתחתונים לעליונים.
מהאדמה לשמיים מהשמיים לאדמה. לחבר ביניהם. לזווג.
רצוא ושוב.
בעצם חלק משמעותי מהמסע שלנו כאן זה להיות צינורות.
מה עושים שהצנרת צרה, סתומה, מכווצת, ולא מאפשרת את ההורדה של החזון למציאות?
כאן מתחילה העבודה.
אצל כולנו חלקים מסויימים בצנרת עוד לא מוכנים להתגשם.
וכדי להחזיר אותם לנקודת המוצא איתה הגענו לעולם – מוכנים לגמרי עם כל סך חלקינו, להגשמה מלאה,
עלינו להפגש.
עם הסתימות, עם הצרות, עם הכאב, האמונות, הפחד והאימה.
שאספנו לאורך חיינו ולא מאפשרים לנו להתגשם בעולם.
ממש מפגש קרוב פנים אל פנים.
באהבה, בהתמדה, בחמלה
באומץ
בהסכמה
להודות להתוודות
לנקות ולרפא
לטפל במה שמצר את הצינור שאני.
והחלום לאט לאט ממשיך לגלוש בתוכי אל עבר התגשמות.
והופ, עוד סתימה.
שוב, מסע פנימה לתוך המיצר.
ככה, סתימה אחר סתימה.
עד שהצינור מסוגל מוכן מסכים
להוריד אל הקרקע
את החלומות שלי
במלואם.
וואו
זה ממש כואב
ההתרחבות הניקוי ההסכמה
הפרידה מחלקי חיים שכבר לא משרתים את ההויה שלי
שבכלל לא שייכים לי
כמו צירים
זו ממש לידה
להגשים חלום
זה כואב, מפחיד, מאיים
וזה מחייב
מפגש עם כאבים, עם דפוסים, עם אמונות
וזה מחייב לעבוד איתם
אין לאן לדחוף ולהדחיק אותם
הצינור מזדכך
וכוח רצון עז מתוך הקישקע קורא לי
להתגשם
אז אני מחזיקה לי מרחב
באהבה, בהתמדה, בחמלה, באומץ
באמונה שלמה
בידיעה
שהדרך חכמה ממני
ולהתכחש אליה יהיה להתנגד לחיים.
אז אני מגשימה, ויולדת כרגע
חלומות
ואני מסכימה להתגשם
בעוד ועוד חלקים
ולהביא את המתנות שלי לעולם
כי יש לי מלא וזה לא פייר להשאיר אותם לבעבע בתוכי
הם ממש רוצים להיוולד
זה כואב לי ומפחיד ומספק ומרגש וגדול
ותודה לחיים
ותודה לי
וללב שלי המופלא מכל.
בקרוב ממש אשתף כאן חלקים מהבריאה~יצירה~עשייה שלי.
אתם יודעים שאני פחות משתפת אותי במרחב הוירטואלי, הלב שלי אוהב להפגש עם לבבות אחרים
וזה חלק ממה שמתהווה
אז בינתיים, מזמינה לכוס תה קר בגינה
ומברכת אותנו בהסכמה להגשים
כמה שיותר חלקי מקור שלנו
כי לשם זה באנו לכאן
אחרת
היה עדיף לנו להשאר מחוברים לחלק אלוקה ממעל
שם אור שם עונג
וכאן גשמי
באנו להתגשם
.
באהבה ושלום
טל ~ בלב האדמה
