שלום לכם (:
בפוסט הקודם דיברנו על האספקט הפיזי והאנרגטי של הריאות והקשר שלהן עם הגוף והטבע.
בחלק זה נעסוק בפן הרגשי-נפשי של הריאות.
הרפואה הסינית מתייחסת ל7 רגשות עיקריים המתקיימים באדם. כל רגש משתכן ומתבטא דרך איבר אחר בגופינו.
הריאות הן המשכן של הרגשות עצב וצער.
תפקיד הרגשות בחיינו הוא לווסת את זרימת הצ'י (אנרגיית החיים) ולספר לנו על הצרכים שלנו ע"מ שנוכל לווסת את חיינו ולהימצא במצב שכל צרכינו מסופקים בצורה ראויה ומטיבה.
רגש הוא גל אנרגיה בתנועה, הוא זקוק למקום ומרחב ע"מ לבוא לידי ביטוי, כאשר הוא מקבל מקום הגל מגיע לשיאו וחולף בצורה טבעית.
הרגשות הם קלים ועדינים ויש להתייחס אליהם בעדינות וברכות.
כל הרגשות חיוביים וכולם חשובים. רגש הופך ל"שלילי" כאשר הוא נתקע לאורך זמן.
רגש שנשאר תקוע חוסם את הזרימה החלקה של הצ'י ואת הזרימה החלקה של החיים.
מצב של בריאות ומחלה למעשה מבוססים על איזון ותנועה זורמת.
לכל רגש תנועה וכיוון המאפיינים אותו.
התנועה של הרגשות עצב וצער היא כיווץ וסגירה.
וכחלק מהכרה שלנו את עצמינו יש להבין את רגשותינו.
לאורך זמן רגשות כמו מלנכוליה, עצב ומאפיינים של פרידה שלא הגיעה להשלמה ייפגעו בתפקודי הריאות.
ניתן להבחין באדם השקוע בעצבות שרוי במצב של כתפיים מכונסות וכנפי ריאותיו אינן מסוגלות להתמלא באוויר. העצב השרוי בו מכווץ וסוגר אותו.
בכולנו שוכן עצב וכאב במידה כזו או אחרת, שכן אלו רגשות טבעיים וחשוב להכירם ולתת להם ביטוי.
אוסיף לומר שעצב נחשב רגש תגובתי וכמעט תמיד מתחת לעצב יהיו רגשות עמוקים וכואבים יותר וצרכים שלא מתמלאים.
אחד הדברים המשמעותיים שאנו יכולים לעשות עבור הריאות שלנו זה לבכות.
בכי מאוורר את הריאות ומטהר את הלב.
בחכמת הקבלה בכי מתואר כדרך להעלות מים תחתונים למים עליונים.
ניתן לדון בסברה זו בעומק רב, אך בקצרה אפשר לומר שבכי מזכך את רגשותינו, את נפשינו, מקרב אותנו אל המקום האותנטי נטול מסכות ושכבות הגנה.
בכי מעלה את נבכינו ממעמקים למקום גבוה וטהור.
מה גם שדמעותינו נחשבות נוזלים טהורים.
דווקא משם, מן ה'מים התחתונים', עתיד האדם להנביט ולהצמיח את מכאובו לכדי רפואה ולזכך את מימיו למען חיבור עם הבריאה והגשמת יעודו.
כאשר אני מסכימה להרגיש באמת את הרגש הקיים בי, מסכימה לשחרר את השכל והמחשבות, לצלול ולהתמסר לגל שעובר דרכי ושוטף אותי בבכי, אני זוכה להכיר את רגשותיי ולהבין מה הם באים ללמד אותי ומה הם צריכים ממני.
אני מגלה רבדים עמוקים ואותנטיים יותר של עצמי, מגלה אותי ומסכימה להיות לי בית, בו אני חופשייה להיות לגמרי אני, עם כל סך חלקיי.
כשהרגש מקבל ביטוי הוא מגיע לשיאו וחולף, בצורתו הטבעית. זה מאפשר לי תחושת רווחה ושלווה ותומך בי בריפוי מכאובים.
עוד אמרו מקובלים, שקולו של מי שמתפלל ובוכה בכוונה ובמאמץ דומה לרעם.
רעם זה מעורר בליבו קריאה לעזרה ובוקע דרך כל החומות והמחסומים.
סוד הדמעות בוקע את כל הגבולות והמסכים ועל כן נאמר "כל השערים ננעלו חוץ משערי דמעות".
כמובן שמעבר לבכי והפריקה יהיה משמעותי להכנס לעבודה שורשית ועמוקה עם העצב והכאב שיושבים בתוכינו ולהביא להם מזור וריפוי.
"התגברות" על העצב משמע הדחקה, שנשארת קבורה בנפשינו וגופינו ונאגרת להיות חסימה שמונעת מאיתנו להביא את האמת והאור שלנו לעולם.
כשיש קושי לשחרר תיווצר תקיעות.
כמו כן גם בפריקת עצב יש לשים גבולות ולא להישאב להיזדהות קבועה עם הרגש. אם הפריקה נכונה הרגש יגיע לשיאו, ירד ויחלוף, כמו תנועת גל טבעית.
עד כאן החלק השני בנושא הריאות.
שימו יד על החזה וקחו נשימה.
תשאירו שם את היד, לעוד כמה רגעים…
♡ מה הריאות שלך צריכות עכשיו?
♡ איזה מקום מקבל העצב בחייך?
♡ האם מותר לך לבכות?
אשמח שתשתפו אותי.
אני זמינה עבורכם ❦
טל
